יג' בחשוון מסמל את אותם יום שלם השנה הטרגי לסוף עידן הזהב השייך ספרי עיון יהודיים בוונציה.

  בי"ג בחשוון, חל מספר ימים השנה לאחד האירועים המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים נעבר לכך בראשם ונציה בשנת 1553.

איזה סכום קיימת עבור שריפה מאסיבית זו שהיא ספרים יהודיים, המחשבה על גבי איך שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה עלולה הייתה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה תקופה, הייתה ונציה מרכז תעשיית המו"לות היהודית.

כעבור המצאת בתי הדפוס הדיגיטלי באמצע המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, יש בתי דפוס באירופה כפטריות אחרי הגשם. טכנולוגיה הויזואלית ראשונית בכל זאת גרמה למהפכה אדירה: לראשונה, קל נהיה להגשים כמויות עתק השייך ספרי עיון ופריטים מודפסים שונים. משפחות שקודם לכן נהיה בבעלותן טקסט מיהו גרידא – אולי כן ואולי לא תנ"ך שנכתב ביד בעמל מגוון – יכלו לפתע לרכוש לעצמן ספריה נדחת משלהן. הלמידה והחינוך השתנו ביותר.

באיטליה, הרגשה של השנה האחרונה יחד עם זאת שהיא עלייה אינטלקטואלית חברות הובלות המון על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר אחר מקצועי הפתרון הטוב ביותר ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו ידיעה ליברלית למעלה. היהודים האיטלקים שימשו במקום ראשון להבדיל לכל המעוניינים רק את האמנות החדשה ששייך ל גוטנברג ובתי דפוס צצו בחלקים רבים ששייך ל איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה מספיק סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט על ידי המעצב History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).

ונציה, יחד עם זאת, סירבה להתיר ליהודים לפתח בתי דפוס. למרות היותה בית משגשג לקהילה יהודית עצומה, הינה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהיודי. נעשה אודות בני העם היהיודי ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים בשאר אזורי אחת בלבד שאנו הופיעו בציבור. בין השנים 1515 כפתה ונציה מירב בני העם היהודי לחיות בצפיפות באי עגמומי בשם הגטו, שבו נעלו זה יתר על המידה לילה. גם השכלתם, יהודים לא יכלו להתעסק רוב המקצועות ונאסר אודותיהם להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה העירונית.

דניאל בומברג, אשת עסקים איננו יהודי מאנטוורפן, זיהה שיש תחום לספרים יהודיים בעיר ופנה בתוך גורמי לונדון בבקשה לפתוח חלל דפוס מקצועי בספרים יהודיים (היה הנו בלתי אפשרי ליהודי לגלוש לעסקים באופן זו). בומברג עבר לוונציה ובילה שנה בניסיון לשחד פקידים מקומיים בשביל שירשו לקבלן לפתוח אזור דפוס. לסוף דבר, בשנת 1515, לאחר ששילם שוחד בסדר גודל עולמי, הנו נהנה את אותן הרשות המיוחלת. בומברג עלות מספר עוזרים יהודיים מקומיים (כולל אלו שלפחות כלפי חוץ אימץ רק את הנצרות) והחל לשלוח טקסטים יהודיים במכונות בתי הדפוס הדיגיטלי שממנו.

מלאכתו המודפסת העיקרית מסוג בומברג הינה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות גדולות, גרסה של התנ"ך במכילה פרשנויות מפתח ששייך ל רבנים נחוצים מימי הביניים. מעתה והלאה נקרא צלח להכין מהדורות השייך התלמוד. הספרים שכתב המודפסים השייך בומברג היוו מעולים להפליא: נולד השתמש בנייר ובדיו המעולים סופר ובמהרה חל ביקוש חלל גדול בתוך משקי חדר יהודיים בשביל עותקים מסוג הספרים של. שום שהיו איזה סכום בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה הרבה זמן, ונציה הפכה אליו נרדף לתעשייה החדשה השייך הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס יודעי דבר נעבר לכך לחקות.

הפריחה ששייך ל היום היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו למרות שנאה עזה כלפי בני העם היהיודי שריחפה חסר הרף ולפעמים וגם התלקחה לאלימות. כפי שנהוג שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת במיוחד המתקיימות מטעם יהודים באיטליה אינה מנעה את אותם התעוררות כעסם שהיא את זה נזירים פנטים שחיפשו להחביא את אותה מנהגיהם הנלוזים או את אותו מעשיהם הבהמיים בשטח מסווה השייך להט דתי". איזה סכום כמרים האשימו את כל בני העם היהיודי ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם מאוד באיטליה באותה זמן היווה הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד את אותם השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס הדיגיטלי היהודיים באיטליה.

ברנרדינו גינה את כל בני העם היהיודי בדרשותיו וניסה במידה גלוי לעורר אלימות. הוא נמכר בשם כה יסודי השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה המובילים באיטליה כפו באחריותו לקטוע את אותם חופשה ההטפה ממנו בערים ועיירות בכלל איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה בדבר ברנרדינו לעזוב את אותה עירו בתחום להעיר בו טבח המתקיימות מטעם יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו על אודות בני העם היהודי שלהם ואסרו לגבי ברנרדינו להטיף. עם זאת, ברנרדינו באמת הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לבסוף הוא עזב לצפון איטליה, בטבע קיבל להצלחה המיוחדת שלו באזור טרנט: תינוק נוצרי קיים מצא את מותו וברנרדינו האשים את אותה יהודי פריז, שרבים איך הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה את אותן התינוק המת וקראה לטכנאי סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא תוך כדי לגור שבו הרבה יותר. על נוף עגום זה, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם בכל רחבי איטליה. שום שגשוגם היחסי שהיא בני העם היהודי, ענן הסכנה ממש לא נעלם לחלוטין מעולם.

בוונציה, חשש האלימות המבעבע מתחת לקראת האיזור עמד בקרוב להתפרץ. הסיבה נודעה האנשים שמאכלסים את שירותים ממש לא יהודיים אחרים שנכנסו לעסקי הדפוס הדיגיטאלי היהודיים בתקווה לחקות את אותה הצלחתו של בומברג ולערוך הון בהדפסת ספרים יהודיים בכדי הקהילה היהודית הגדולה ביותר והמשכילה ששייך ל ונציה.

המרכזי מביניהם היה מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים מרחב דפוס יהודי בוונציה ב- 1545. מהרגע ההתחלתי שימש ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני החלו ב לשלוח מהדורות הנקרא זה ספרים שהדפיס בומברג ואפילו ניסה להתגרות בבומברג בדרך של הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל של ג'יוסטיניאני, שהודפס מרב ספריו, תיאר תמונה שהיא חלל המקדש העתיק בירושלים בעלי אימרה מטעם הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי בעזרת, ט). האינפורמציה מהצלם נעשה ברור: הפירמה הפוטנציאלי מהם ימחץ אחר אזור בתי הדפוס הרווחי מסוג בומברג.

עם 5 קיימת, תושבי אגודות לא יהודיים נוספים פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. אנו תאגידי האלו היוו גם כן חסרי רחמים, ומטרתם נודעה להעיף את כל יריביהם מהשטח. (ואכן, מקום בתי הדפוס הדיגיטלי של בומברג נוצר במהרה). אלו התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים מחירים שפויים הרבה יותר משל העסקים ומדפיסים רק את עותקים שמתחריהם מהר הוציאו מכיוון. כמו כן, מהווים העסיקו מהות שהיא עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לסדר גליונות השייך ספר בעברית, נוני התנצרו, הדבר שהפך זו אטקרטיביים יותר מזה כעובדים באווירה האנטישמית של זו זמן רב.

מְטוּנָף  ממצטרפים חדשניים הללו הינו ונציאני עם תכונות של אלוויזה ברגדין, שהקים מקום דפוס פופולרי בעיקר בשם סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרי עיון יהודים. אחד מהתוצרים הראשונים ממנו נהיה מהדורה השייך היצירה היהודית הקלאסית משנה מלאכה מאת הרב חיים בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש כנראה במהדורה שהיא בומברג והוסיף יסוד מתכנת חדש.

ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב המרכזי ששייך ל ישיבה מכובדת ליד פדואה, ואחד הרבנים הגדולים שהיא עם הזמן. הרב קצנלנבוגן נתן את אותה הסכמתו להציע במהדורה שהיא ברגדין פרשנות מהפכנית שחיבר ליצירה ואף השקיע מקום מתאים מכספו למען לממן את אותה הביצוע. לקראת ברגדין, היווה הנו דבר גאוני, שביסס אחר מעמדו המתקיימות מטעם מקום הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים סופר בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הגולשים היהודיים ששאפו בהמוניהם לקבל אחר פרשנותו ומהדורת משנה מקצוע הנקרא ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.

ג'יוסטיניאני הכועס החליט לגרום לנפילתו המוחלטת של ברגדין. הינו החל לשלוח עותקים עצמאי השייך משנה מקצוע והוסיף רק את הפרשנות פורצת השביל והפופולרית מטעם הרב קצנלנבוגן – שניתנה באופן ספציפי לאלוויזה ברגדין אך ורק – בלעדי לכתוב את בו המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות הללו עם נמוך מאלה הנקרא ברגדין ובדרך זו שבר אחר נושא יריבו. דבר נוסף, ג'יוסטיניאני החלו ב במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו מטעם הרב קצנלנבוגן שלא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.

בעומדו אל מול קריסה חומרית עם תום שהשקיע במהדורה ששייך ל ברגדין, הרב קצנלנבוגן חיבר לאחד הרבנים הפועלים באופן ספציפי באותה משך, הרב איתן איסרליש, בעל הדירה שנקרא הרמ"א, שהיה בן-דוד שלו. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אולם משמש הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. לא לפני ששמע את אותה צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין הכולל, המתייחס אל הציוויים המגוונים מטעם התלמוד ליצור כנות מוחלטת וחסרת פשרות בכל מקום עסקיים. זה ציטט כלים יהודיים האוסרים לגבי תחרות אינם מלאה, שיווק מפוקפקות ועבודה רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים נוספים – לעבור את אותן המהדורה המתקיימות מטעם ברגדין עד בתום המהדורה, ורק מעתה ואילך עשויים יהודים להתחיל להרוויח את אותה המהדורות ששייך ל ג' ציוד לסופר סתם . אף שג'יוסטיניאני אינן שימש יהודי, המשפט היהודי מוכר לגביו על גבי הוא למעשה, הביא לפרסום הרב איסרליש.

האף פסיקה יחד עם זאת, איש מבעלי בתי הדפוס ממש לא היה מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם בני העם היהודי הנאמנים הם גשו לרשויות הכנסייה וכל אחד הדבר הוקיע את אותו רעהו על הדפסת תכנים יהודיים ששייך ל "חילול השם". הינן חלל הדפוס הנקרא ברגדין ואלה הנו הנקרא ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות הנקרא התלמוד ובזמן הזה אלו עצמם קראו לכרכים אילו "דברי כפירה" והאשימו הינו זו בהפרת כולל הכנסייה על-ידי הדפסתם.

ממש לא היווה משמש איום שווא. במרבית באירופה, טרנסקציה האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הנישות יהודים והן פרוטסטנטים שימשו כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה מטעם הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את כל העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, למשל אפילו המתקיימות מטעם יהודים כופרים שהם כבר ארגנו לפני מטרתם, גברים שהפנו את כל גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את כל מקצועיות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם בני העם היהודי.

בסופו של דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים את אותו פסיקתם: מהמדה עותקי התלמוד יישרפו. אף אחד לא שיסתיר עותקים של כתיבת תכנים יהודית קדושה זה ייאסר.  האם כדאי להיות סופר סתם  ככל הנראה שילשינו בדבר שכניהם ירכשו תגמול כספים.

תל אביב האיטלקית הראשונה ששרפה את אותה התלמוד נודעה רומא: בראשם השנה, פרצו עסק האינקוויזיציה על כל חלל יהודי בסביבה הקרובה, והחרימו איננו את אותן התלמוד כי אם מהמדה טקסט בעברית שיכלו לתכנן הוא צריך אחר ידיהם. ספרי קריאה מסוג זה נשרפו במדורת גדול בכיכר העיקרית מסוג רומא, קמפו מספיק פיורי. שבועיים מעתה ואילך, מדורה עצומה כילתה את אותם הספרים של היהודיים בבולוניה. חודש מעתה ואילך, הפנו האינקוויזיטורים את אותה תשומת לבם לוונציה, בירת בתי הדפוס היהודיים.

חודש חשוון נקרא לפעמים "מר חשוון", כיון שהוא החודש העברי הבודד שלא חגים. בשנת 1553, היה חודש חשוון מר לאין נהיגה בגלל אחרת: נולד הביא עמו את אותן הריסתה מסוג כמויות אדירות מסוג חוכמה יהודית בסביבה הקרובה ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להחביא כרכים יקרי מחירה של במקביל ל סיכון גדול שהיא הזמן, שום עותק המתקיימות מטעם התלמוד, למשל אף יצירות יהודיות שונות, נלקחו מבתים, בתי טקסט ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת גדול בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי מאות רבות של ספרים. הרשויות הוציאו צו איסור גורף בדבר הדפסת ספרי עיון יהודיים נוספים בוונציה (הצו הוסר תמיד עשור מעתה ואילך, יחד הגבלות חמורות).

הרס נקרא השפיע בעיקר בדבר משך החיים של בני העם היהודי לדורות. בסיומה של שאלפי ספרי עיון יהודיים נשרפו, סגירת הדפוס הדיגיטאלי בוונציה פירושה היווה שכמעט איננו הינה ליהודים בידי לשקם רק את אוספי הספרים שלהם. בתי הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי החלה להאיץ את אותן הייצור והוציאו הרבה מהדורות מודפסות מטעם התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים במעט הספרים של היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, כמו, נמכר בשם אפשר בהשוואה להעביר זמנם ספרים הנקרא הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע וגם כהרי"ף), באופן זה שעבודתו זכתה לתפוצה רחבה בדרך כלל יהודים איטלקים.

נוסף על כך עם תום שהותר לקנות יאריך את אותה התלמוד בוונציה, אפשרי היווה להרוויח זאת הוא רק אחרי קיצוצים בולטים ותחת בטבע ישתנה. ונציה מעולם לא בתוכה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא מטעם שריפה משתוללת בכיכר סן מרק בתוך היישוב רדף את אותן יהודי איטליה בזמן החיים.